גזר דין בתיק ת"פ 2082/06

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו בשתי עבירות של סחיטה באיומים. האחת, על-פי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 והשנייה, על-פי סעיף 428 רישא לחוק.

ואלה המעשים:

הנאשם הלווה לאברהם ביטון סכום של 100,000 ש"ח, אותו היה אמור ביטון להחזיר בתוספת ריבית של 35,000 ש"ח. הנאשם התקשה לגבות את החוב, ופנה לשלמה ברונסקי כדי שיסייע לו בגבייה בדרכי איומים. הנאשם יזם פגישה עם ביטון, אליה הוזמן ברונסקי, שסטר לביטון בפניו, הורה לו לשלם את החוב לנאשם. עקב האלימות והאיומים, שילם ביטון לנאשם סכום של 125,000 ש"ח.

הנאשם הלווה לאברהם בזיזה סכום של 400,000 ש"ח. בזיזה החזיר חלק מהחוב ונותר חייב לנאשם 150,000 ש"ח, אותו התקשה הנאשם לגבות. הנאשם פנה לשלמה ברונסקי ולאלי אריש וביקש מהם כי יגבו את החוב מבזיזה בדרכי איומים. הנאשם סיכם עם אריש וברונסקי, כי ישלם להם 50% מסכום החוב. ביום 30.4.06, הסיע הנאשם את ברונסקי ואריש, וברונסקי התקשר לבזיזה וביקש ממנו להגיע למקום מפגש. עם בואו של בזיזה, עזב הנאשם את המקום ואילו אריש וברונסקי תקפו את בזיזה בסטירות ואגרופים ואיימו עליו כי ימות ויפגעו באשתו וילדיו, אם לא ישלם את החוב. במהלך התקיפה, חזר הנאשם למקום המפגש. כתוצאה מהתקיפה נחבל בזיזה בפניו. ביום 12.5.06 ביקש בזיזה מהנאשם אורכה לתשלום החוב, והנאשם הגיב כי עכשיו החוב הוסב לאריש וברונסקי וזאת על-מנת להטיל אימה על בזיזה ולהניעו לשלם את החוב.

2.         הנאשם יליד 1967. נשוי ואב לארבעה ילדים, בעל עסק בתחום האיטום.

בשנים 1985-1986 הורשע הנאשם 4 פעמים בעבירות של גניבה, תקיפה, סמים ונגזרו עליו מאסרים על תנאי וקנסות. בשנת 1995 הורשע הנאשם בתקיפה ובשנת 2002 הורשע בעבירה של חבלה ברשלנות בגין אירוע שארע בשנת 1998 במהלך עבודתו, ונגזר עליו של"צ, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

3.         ב"כ המאשימה, טען כי הנאשם הלווה כספים מרצונו ועשה שימוש בעבריינים לגבייה. בעיקר הפנה לאירוע השני, בו כבר היה מודע לשימוש בדרכים האלימות על ידי ברונסקי, וזאת עקב הניסיון מהאירוע הראשון. לטעמו, מדובר בדפוס התנהגות שלילי, מתן הלוואה ללא בטחונות וגבייה אלימה באמצעות עבריינים. הנאשם עשה דין לעצמו ופגע בשלטון החוק. לגישת המאשימה, לנאשם אומנם עבר פלילי ישן יחסית, אולם עקב חומרת האירועים והישנותם יש לגזור על הנאשם מאסר ממושך, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי, שכן הרקע לעבירות הוא כלכלי.

4.         ב"כ הנאשם טענה, כי מדובר באדם בגיל 40, עברו הפלילי, בעיקרו, רחוק ואינו מכביד. הנאשם לא היה עצור בעבר, ניהל אורח חיים נורמטיבי, בעל חברה קבלנית לאיטום ומפרנס יחיד של אשתו וארבעת ילדיו. שורה של עדי אופי דיברו על תפקודו המצוין של הנאשם בעבודתו ועל נכונותו לסייע לחלשים ופעולות התנדבות שעשה. על-פי מסמכים שנמסרו מבית הספר, המצב החברתי והלימודי של ילדי הנאשם הינו ירוד עקב הליך משפטי זה.

עוד הוסיפה וטענה, כי שני המתלוננים הם נוכלים שלוו כסף בלי כוונה להחזירו. הם היו חבריו של הנאשם והתגלו כנוכלים, הוא ניסה לגבות החוב בדרכי נועם אך ללא הצלחה. הנאשם נאלץ לפנות לדרך רעה זו בשל החוב הגדול שלא הוחזר. חלק מהחובות לא שולמו עד עצם היום הזה והנאשם בעצם ויתר על יתרת כספו. בשל ויתור זה אין מקום לחייב הנאשם לפצות את המתלוננים.

עוד טענה כי כאשר הנאשם פנה לברונסקי, הוא התכוון שייעשה שימוש רק באיומים ולא באלימות פיסית, וגם האלימות שהופעלה לבסוף הייתה ברף הנמוך.

הנאשם נטל אחריות למעשיו, הודה מייד וחשף את מעשי ברונסקי ואריש. כמו כן, הודה בבית המשפט וחסך זמן. הנאשם היה עצור במשך 32 יום ומאז 15.6.06 הוא במעצר בית מלא בבית הורי אשתו, וניתוק זה משפיע לרעה על הילדים ועל חיי המשפחה. עוד טענה, כי העסק של הנאשם נמצא בקשיים כלכליים עקב אירועים אלה, והמצב הכלכלי של המשפחה על סף התמוטטות. ההליך המשפטי כולו גרם לנאשם נזק רב, שכן מדובר באדם שחי חיים נורמטיביים במשך שנים רבות. לפיכך עתרה לגזור על הנאשם עונש צופה פני עתיד ולהימנע ממאסר בפועל.

הנאשם אמר כי למד היטב את הלקח, הביע חרטה וביקש סליחה.

5.         העבירות שעבר הנאשם הן עבירות חמורות ויש להן משמעות חברתית החורגת מתחום העבירות עצמן. הנאשם הלווה סכומי כסף לא מבוטלים תמורת ריבית, וכאשר התגלו קשיים בהחזר החוב, לא פנה לדרכים חוקיות כפי שאמור לעשות אדם החי חיים נורמטיביים, אלא פנה לגבייה בדרך פסולה של איומים ואלימות. במקרה הראשון הייתה פנייה לברונסקי על-מנת שזה ישתמש באיומים. ככל הנראה, ידע הנאשם כי לאיומים של ברונסקי יש משמעות ומשקל ואכן ברונסקי עשה מייד שימוש באלימות. במקרה השני, פנה הנאשם לברונסקי ואריש בהיותו מודע הן לשימוש באיומים והן לאפשרות כי תהיה תקיפה אלימה, כפי שאכן קרה. אין מדובר במעידה מקרית או חד פעמית, האירוע הראשון היה בשנת 2004, השני היה בשנת 2006, ובשני המקרים בחר הנאשם לנקוט במסלול עברייני על פני המסלול החוקי. כך לא נוהג אדם נורמטיבי.

באשר לשיקולים לקולא, הנאשם הינו אדם בעל משפחה החי בדרך כלל חיי עבודה, החובות בהם מדובר הם חובות אמיתיים שהתגלה קושי בגבייתם, האלימות שהופעלה בסופו של דבר לא הייתה חמורה במיוחד ולא גרמה נזק פיסי של ממש למתלוננים. ביום פקודה יש לזקוף גם לעבריינים מעשים טובים ואכן הוכח כי נאשם זה עזר בקהילה, תמך בחלשים, תרם והתחשב בהם, בסך הכל מדובר באיש משפחה. כמו כן, יש לתת משקל להודאת הנאשם הן במשטרה והן בבית המשפט ולחרטה שהביע.

6.         התמודדות החברה בנגע הגבייה האלימה, מחייבת ענישה הולמת, לא רק למבצעיה אלא גם ליוזמיה. הפנייה לברונסקי ואריש לביצוע הגבייה, נועדה, כביכול, להותיר את הנאשם עם "ידיים נקיות", אולם הוא יזם את המהלך כולו, מהלך נגוע, הנושא אופי עברייני מובהק. סחיטה באיומים הינה נגע חמור שפשה בחברה ויש לעשות כל מאמץ כדי לעקרו, גם באמצעות ענישה מרתיעה. לנאשם שלפנינו נסיבות לא מעטות לקולא, אולם הענישה בעבירות הללו חייבת להיות אפקטיבית, קרי מאסר בפועל ורק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש להימנע מכך. נסיבות מקלות רגילות, כפי שעומדות לנאשם זה, יש בהן רק כדי למתן את עונש המאסר, אך לא למנעו כליל.

בפסיקה שהוגשה על-ידי הצדדים, יש מגוון של עונשים על עבירות דומות, מהן בעלות חומרה רבה יותר ומהן בנסיבות קלות יותר. אולם מפסיקה זו עולה, כי בדרך כלל יש להשית על מי שנוטה לעשות שימוש בדרכי גבייה אלימות ועברייניות, עונשי מאסר בפועל.

לא מצאתי מקום לחייב הנאשם בפיצוי למתלוננים, שכן אלו חייבים לו עדיין סכומי כסף. כמו כן, נתתי משקל לכך שהנאשם נמצא במעצר בית מלא מאז 15.6.06, קרי חמישה חודשים.

7.         לאור האמור אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים. מתקופה זו יש לנכות את ימי המעצר בהם ישב הנאשם, מיום 14.5.06 ועד יום 15.6.06.

ב.         מאסר על תנאי של שמונה חודשים לתקופה של שלוש שנים מיום השחרור ממאסר, על כל עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם.